איש יקר שלי, אישי ואהובי.
אתה הרוח הסוערת בליבי.
בלילות הכי קרים,
ברגעים הכי שבורים.
אתה תמיד איתי.
אתה עוטף אותי בתוך חומת מגן.
תמיד ישנה כתף גדולה.
ואם רוחי פתאום נפלה,
אתה היד שתחזק.
זה הזמן לומר לך תודה,
זה הזמן ורק אני עדה,
בלעדיך אבודה.
את הכח להמשיך ולקוות,
ואת האור שבזכותך אפשר לראות.
את האהבה שלך, תמיד בנשמתי.
כשאתה מביט עינייך בי יוקדות.
